הכרעת דין בתיק תת"ע 3255-06-13

כנגד הנאשם נרשמה ביום 10.02.13 הזמנה לדין בעבירה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, במקום בו לא מסומן מימינו של קו ההפרדה כאמור קו מקוטע, זאת בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות התעבורה.  הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום  20.10.13 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העידה עדת התביעה רס"מ אורנה בר-זיו [להלן: "השוטרת"] אשר ערכה כנגד הנאשם הודעת תשלום קנס [להלן: "הדו"ח"] שהוגשה וסומנה ת/1, וכן ערכה באולם ביהמ"ש לבקשת התובעת תרשים / סקיצה, אשר הוגש וסומן ת/2 (להלן: "הסקיצה").

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 10.02.13 בסמוך לשעה 11:50 נהג הנאשם אופנוע, בתל אביב, ברחוב בוגרשוב, ממזרח למערב והתקרב סמוך לבית מס' 71. בכיוון נסיעת הנאשם, מסומן על הכביש קו הפרדה לבן רצוף, שמימינו לא מצויר קו מקוטע.  נטען ע"י השוטרת כי הנאשם נצפה על ידה כאשר הוא נוסע ברחוב בוגרשוב כאמור במסלול הנגדי, משמאל לקו ההפרדה, ונוהג כך מהצומת עם רחוב המליץ ועד למקום עצירתו ע"י השוטרת, שעמדה סמוך לבית מס' 71.

תגובת הנאשם עם קבלת הדו"ח כפי שנרשמה מפיו במקום המיועד לרישום "דברי הנהג" בדו"ח הייתה:

 " לא ראית. אני ראיתי אותך את לא יכולה לראות מאיפה שאת. אסור לך לשקר... "

וכן -    

 " היה רמזור אדום כולם עצרו. הייתי עומד לא הייתי בנסיעה.  אני הולך לבית המשפט".

הנאשם סירב לחתום על מסירת הדו"ח לידיו.

לטענת הנאשם כפי שהובאה בביהמ"ש, הנאשם הגיע בנסיעה על אופנוע ברחוב בוגרשוב ממזרח למערב, כאשר במקום אותה עת עמדו רכבים בנתיב הבודד בכיוון הנסיעה, בפקק תנועה. הנאשם טען בביהמ"ש כי עקף את אותם הרכבים משמאל, כשהוא נוסע בצד שמאל של הנתיב, בתוך הנתיב, למעשה ברווח שבין טור הרכבים העומדים בפקק,  לקו ההפרדה. 

הנאשם מכחיש את גרסת השוטרת שטענה כי הבחינה בו נוסע כאמור בנתיב הנגדי, משמאל לקו ההפרדה, מרחק ניכר  וטוען כי לא עבר כלל בכל שלב  את קו ההפרדה הרצוף.

טענתו העיקרית מפנה הנאשם כלפי השוטרת, בכך שלטענתו ממקום עמידת השוטרת, במדרכה שמימין לכיוון נסיעתו, לא ניתן להבחין בעבירה המיוחסת לנאשם ו/או לחילופין לא ניתן להבחין בסימון הקו הלבן המצויר על הכביש.

הנאשם מאשר כי ברחוב בוגרשוב מסומן קו הפרדה לבן רצוף, כפי שמציינת השוטרת.

טענה נוספת שהעלה הנאשם בביהמ"ש היא כי השוטרת הייתה עסוקה בטיפול באופנוע שנעצר לפניו כנראה בגין עבירת תנועה זהה, ולפיכך לא הייתה יכולה להבחין בו.

בנוסף טען הנאשם כי סמוך לאחר שנעצר ע"י השוטרת במקום, בעודה רושמת לו את הדו"ח הבחין באופנוע אחר שנוסע משמאל לקו ההפרדה והשוטרת לא עצרה אותו. בכך טוען הנאשם לאפליה.

העידה בפני השוטרת, הוגשו המסמכים שערכה, והשוטרת נחקרה ע"י הנאשם בחקירה נגדית, בה עומתה עם טענות הנאשם כאמור. העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו.  הנאשם עמד אף הוא בחקירה נגדית ע"י התובע.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם, שמעתי את עדויותיהם, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בעובדות כתב האישום, לאחר שהשתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר עבירה זו, וזאת מהנימוקים הבאים:

1.   עדת התביעה, השוטרת,  תיארה באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שערכה ביום המקרה, ומה"סקיצה" שערכה ביום הדיון בביהמ"ש, תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל תיאור הכביש וסימון קו ההפרדה עליו, מיקום האופנוע בו נהג הנאשם, מסלול נסיעתו, מקום עמידתה, מקום עצירת האופנוע, שמירה על קשר עין, תגובתו הראשונית של הנאשם במקום  ומכלול  העובדות הרלוונטיות לאישום.

2.   עדות השוטרת בבית המשפט הייתה עניינית, בהירה, עקבית והותירה בי רושם אמין. עדותה של השוטרת  אף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.